כמו כל דבר שאני עושה, כותב או ממלמל לעצמי בשקט בזמן האחרון, גם את הפוסט הזה סביר שאנשים מהסביבה הקרובה שלי ייחסו לכיפה, טוב נו.
עמיר בניון הוא בעיניי אחד האמנים היותר מבריקים בארץ, ממצה, תחליטי ועם כיוון ברור.
הוא מסוג האמנים שאתה יכול לאהוב או או לשנוא (את המוזיקה שלו כמובן), אין אמצע, אני כפי שהבנתם נמצא בצד הראשון.
כבר הרבה זמן שאני מתחבט עם עצמי האם להכניס פוליטיקה לבלוג, אומנם רובו של הבלוג ככולו עוסק בענייני קידום אתרים ובנושאים טכניים, אך מה רע בקצת דעות אישיות?
(נקודה למחשבה: אולי באמת אני אפתח את הבלוג הזה לכיוון שונה קצת ואוסיף גם קצת מעצמי, תזכירו לי לחשוב על זה).
אומנם פוליטיקה פרקסלנס אני לא אכניס אבל ממה שאכתוב עכשיו ניתן להבין קצת מהן דעותיי.
לא לחינם פתחתי את הפוסט בהסבר קצר על עמיר בניון.
עמיר בניון הוציא שיר, לא מהשירים שיכנסו לפליליסט של גלגל"צ כי הוא לא פוליטקלי קוקרט, אולי לא שיר שתזמזמו ברחוב כי הוא לא כ"כ קליט, אבל השיר מכיל מילים חודרות ובעייה רצינית.
השיר נקרא ריבונו של עולם (ניתן להוריד דרך האתר נבל עשור של עמיר בניון), והוא מתאר עניין שיפי הנפש מסרבים להתמודד איתו.
אני אשאיר לכם להאזין ולהתרשם מהשיר (כמובן שהאנשים שלא אוהבים את בניון גם לא יאהבו את השיר אבל האחרים וודאי יתחברו).
מי שמעוניין יכול לקרוא את המילים לשיר פה.
שבוע טוב.
