לפני מספר ימים תהיתי האם להכניס פוליטיקה לבלוג או לא, לא עבר שבוע וכבר הבחירות בפתח.
עכשיו צפויות לנו 3 חודשים במקרה הטוב (אם יאושר החוק) או 4 חודשים במקרה הפחות טוב של תעמולה במסווה של דאגה לאזרחים.
פתאום ללבני יש פוליטיקה אחרת (כמובן עם אנשי החווה), פתאום ביבי הוא מר בטחון וכלכלה ורק ברק שותק בינתיים, כנראה מבין שמצבו בכי רע.
עוד מעט יהיו שוב תשדירי בחירות, ואם נקשיב לתשדירים אז קדימה תחלק את ירושלים, ללבני יזכירו את גולדה, ברק יברח, ולביבי שוב יזכירו שתמיד חוזר אליו "הביבי".
בשנים האחרונות המשפט "בוחרים את ראש הממשלה הפחות גרוע" הפך להיות רלוונטי מתמיד.
השחיתות חוגגת, הלוביסטים מכירים את הכנסת יותר מהח"כים ו"חוקי בחירות" שעולים לכל אחד מאיתנו הרבה מאוד כסף עוברים על ימין ועל שמאל.
למי אני אצביע בבחירות הקרובות אני לא יודע,מה שבטוח -אני אצביע.
אזרחים בעלי זכות הצבעה שמחליטים לישון עוד כמה שעות במקום להצביע מפקירים את עתיד המדינה לכל מיני קהילות שמצביעות כעדר בדרך למושבים רבים בכנסת.
אחרי הבחירות כל אזרח במדינה ידע לבוא בתלונות על כספים שמועברים לחרדים (רחמנא ליצלן איך אני כותב דבר כזה עם כיפה על הראש??), על מצב התשתיות, על חלוקה של שטחים על הביטחון ועל המצב הכלכלי.
איפה אותם האנשים כשיש בחירות? למה התירוץ "זה בסך הכל קול אחד" נשמע כל הזמן?
למה "אין במי לבחור" הופך להיות טעון לגיטימי?
אומנם המצב לא מעודד, ההנהגה מושחתת והאופציות רק הופכות גרועות מפעם לפעם אבל זו עדיין חובה אזרחית של כל אזרח להצביע.
הבחירות המוניציפאליות גם הן קרובות מאוד.
בירושלים ישנה התעוררות של הצעירים והחילונים, דבר שמשמח אותי מאוד.
בירושלים המצב מאוד ברור, חרדים מול חילונים.
במידה ורוצים לעצור את בריחת הצעירים מירושלים צריך לבחור ראש עיר שידאג לכולם, לצערי ראש עיר חרדי אחד כבר הוכיח שהוא לא כזה.
